פסק-דין בתיק ע"א 25926-03-12

1.         בפנינו ערעור על פסק דין (מתוקן) של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ערן נווה) מיום 1.2.01 בת.א. 4178/04.

2.         המשיב הינו הבעלים של חלקה 22 בגוש 11003 בעין אילה (להלן: "החלקה"). בתביעה שהגיש המשיב נגד המערערים הוא טען כי המערערים בנו על החלקה צימרים, ללא היתר, ועשו בחלקה  שימוש חורג. המשיב תבע בתביעתו לפנות את המערערים מן החלקה ולחייבם בתשלום דמי שימוש בגין שימושם החורג בחלקה במשך 7 שנים עובר למועד הגשת התביעה. כן תבע המשיב את הריסת הצימרים וכן צו מניעה שיאסור שימוש חורג בחלקה.

3.         המערערים טענו כי הבניה והשימוש נעשו בהסכמת הנתבע הנוסף, מושב "עין אילה" (שלא צורף כצד לערעור), אשר בינו לבין המשיב נחתם "חוזה המשבצת" אשר המשיב טוען להפרתו, וכי נעשו ניסיונות ליתן להם היתר ורישוי רטרואקטיבי.

4.         בית משפט קמא מינה מומחה, מר דותן דרעי, אשר העריך את שווי החלקה, ממנו יש לגזור את גובה דמי השימוש, ככל שיפסקו, בסך של 332,000 ש"ח (נכון ליום 22.11.07). כן קבע כי מפתח החישוב הראוי של דמי השימוש הינו 5% משווי החלקה.

5.         בפסק הדין דחה בית משפט קמא את התביעה נגד המושב. באשר למערערים קבע בית משפט קמא כי הם ביצעו בניה בלתי חוקית על החלקה (המערער מס' 1 גם הורשע בגין עבירה זו) ועשו בה שימוש אסור, הסותר את זכויותיהם בחלקה, וכי המשיב זכאי לסעד המבוקש.

בשים לב לאמור חייב בית משפט קמא את המערערים לפרק ולסלק את המבנים שנבנו באופן בלתי חוקי וניתן צו האוסר עליהם לעשות שימוש חורג בחלקה.

המערערים חוייבו לשלם למשיב דמי שימוש בגין 7 שנים בסך של 134,792 ש"ח, בצירוף ריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 22.11.07 ועד התשלום בפועל. כן חוייבו המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח (כולל מע"מ).

6.         פסק דין זה הינו נשוא הערעור בפנינו.בהודעת ערעור ארוכה ומפורטת, המשתרעת על פני  12 עמודים (כאשר פסק הדין נשוא הערעור נושא 5 עמודים בלבד), טען ב"כ המערערים כי המערערים אינם כופרים כי ביצעו שימוש בקרקע שאינו תואם את "הסכם המשבצת" , אך לטענתו, השימוש החריג נעשה מפאת מצוקתם הכלכלית של המערערים ולנוכח חוסר יכולתם להשתכר מהשימוש שלשמו הוקצתה להם החלקה מלכתחילה. כן נטען כי במשך השנים נעשו על ידי המערערים ניסיונות, שלא צלחו, להכשיר את הבניה ואת השימוש החורג על החלקה.

ב"כ המערערים טען כי ביצוע פסק הדין שקול לגזירת שמד לא מוצדקת על צווארם של המערערים.

באשר לדמי השימוש בהם חוייבו המערערים טען ב"כ המערערים כי יש להעדיף את קביעתו של המומחה מטעמם, השמאי גדעון גולדשטיין. כן טען כי היה מקום לפסוק דמי שימוש מופחתים לאור העובדה שהמשיב היה מודע לבניה במשך שנים רבות ולא נקט כל צעדים נגד המערערים. כן טען כי יש לראות בשתיקת המשיב במשך שנים ארוכות - משום הסכמה לבניה ולשימוש שנעשו בקרקע.

מכלל האמור בהודעת הערעור ביקש ב"כ המערערים להורות למשיב להתיר למערערים להמשיך ולהשתמש בצימרים שבנו על החלקה  למטרות קייט ותיירות למשך כל חייהם וכן לאפשר למערערים לקבל לגליזציה למצב הקיים ולבטל את חיובם להרוס את הבניה שביצעו. כן ביקש להפחית את דמי השימוש לסכום של 13,440 ש"ח בלבד.

7.         בעיקרי הטעון חזר ב"כ המערערים על טענותיו בהודעת הערעור.

8.         ב"כ המשיב טענה בעיקרי הטיעון מטעמו כי אין לערעור על מה שיסמוך, לא במישור העובדתי ולא במישור המשפטי ודינו להידחות, תוך חיוב המערערים בהוצאות ובשכר טירחת המשיב.

ב"כ המשיב  טענה כי מסקנותיו של בית משפט קמא נטועות בחומר הראיות שהונח בפניו וכי המערערים מבקשים לחלוק על קביעות עובדתית של הערכאה הדיונית - כאשר ההלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות שכאלה.

כן טענה ב"כ המשיב כי בנסיבות לא היה מקום לסטות מקביעות המומחה שמונה על ידי בית המשפט.

9.         לאחר שבחנו את פסק דינו של בית משפט קמא ואת  טענות הצדדים (לרבות תיקי המוצגים), לא מצאנו כי קיימת הצדקה להתערבות בפסק-דינו של בית משפט קמא.  הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא בתמצית  תומכים במסקנות המשפטיות אליהן הגיע, ואין בפסק הדין כל טעות שבחוק.

בשים לב לאמור, אנו מאמצים את  ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא מהנימוקים שקבע בפסק דינו וזאת על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

10.        למעלה מן הענין נוסיף כי  לנסיבות האישיות של המערערים - גילם, מצבם הכלכלי ומצב המשקים החקלאיים בישראל - אין ולא כלום עם מתן הכשר וצידוק לבניה ושימוש ללא היתר ובניגוד לדין, כפי שמבוקש על ידי המערערים  וגם אם המשיב שתק תקופה ממושכת - אין לראות בכך הסכמה או הכשר למעשים אלו.